top of page

מבוא לאנטומיה ותפקוד הברך

הברך היא המפרק הגדול ביותר בגוף האדם, והיא מאפשרת תנועה חיונית להליכה, ריצה, קפיצה ופעולות נוספות המבוצעות על בסיס יומיומי. הבנת האנטומיה והתפקוד של הברך מסייעת לא רק לאנשי מקצוע, אלא גם לאנשים שחווים פציעות ברך ומחפשים טיפול מתאים.

מבנה המפרק (עצמות, סחוסים, רצועות, גידים)

הברך מורכבת משלוש עצמות עיקריות:
1. הפמור (Femur) – עצם הירך, שהיא הגדולה ביותר בגוף וממוקמת מעל הברך.
2. הטיביה (Tibia) – עצם השוק, שנמצאת מתחת לברך.
3. הפטלה (Patella) – עצם הפיקה, הממוקמת בקדמת הברך ומשמשת כ"מגן" טבעי למפרק.

בתוך המפרק, משטחי הסחוס משמשים להקטנת החיכוך ולספיגת זעזועים בעת תנועת הברך. סחוסים אלו ממוקמים בקצוות של העצמות, ומאפשרים למפרק לנוע בצורה חלקה.

בנוסף, הברך כוללת מספר רצועות שמסייעות לייצב את המפרק:

  • הרצועה הצולבת הקדמית (ACL) והאחורית (PCL) – מונעות תנועות מוגזמות קדימה ואחורה של השוק ביחס לירך.

  • הרצועות הצידיות (MCL ו-LCL) – מספקות יציבות צדית ומונעות תנועות מוגזמות פנימה והחוצה.

הגידים, ובמיוחד גיד הפטלה וגיד הארבע ראשי, מחברים את השרירים לעצמות ומאפשרים הפעלת כוח על המפרק.

תפקוד מכני וביומכני של הברך

הברך משמשת כציר מרכזי בתנועות הרגליים ומאפשרת תנועה בכיפוף וביישור. מכיוון שמדובר במפרק צירי, תפקודו מושפע רבות מהכוחות שמופעלים עליו בזמן תנועה. לדוגמה, תנועה לא נכונה או עומס יתר עלולים לגרום לפציעות כגון קרעים ברצועות או במניסקוס.

ביומכניקה של הברך כוללת הבנה של יחסי הגומלין בין השרירים, הרצועות, הגידים והעצמות. כל מרכיב משחק תפקיד חשוב בשמירה על יציבות המפרק וביכולת לשאת עומסים כבדים. במהלך הליכה או ריצה, הברך מקבלת את משקל הגוף ועוברת עומסים מרובים. כאשר קיימת בעיה באחד ממרכיבי המפרק (כגון רצועה קרועה או סחוס פגום), הדבר עלול להוביל לכאבים ולהגבלות בתפקוד.
 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - בשל מורכבות מבנה הברך, לאחר פציעות, עומסים מוגברים או בעיות כרוניות, נדרש טיפול פיזיותרפי לשיקום התפקוד התקין של המפרק. טיפול פיזיותרפיה כולל חיזוק השרירים שמסביב לברך, שיפור טווח התנועה, והדרכה לשימוש נכון במפרק על מנת להפחית את הסיכון לפציעות נוספות.

פיזיותרפיה לברך נחשבת לאחד הכלים היעילים ביותר לשיקום לאחר פציעות ברך, שכן היא מסייעת בשיקום המכניקה הטבעית של המפרק, שיפור היציבות הכללית והפחתת הכאב. תרגול נכון של תנועות פיזיותרפיות מסייע גם במניעת שחיקת סחוסים ופגיעות נוספות שעלולות להופיע כתוצאה מתפקוד לקוי של הברך.

פציעות ספורט בברך

פציעות ספורט בברך הן נפוצות מאוד, במיוחד בקרב ספורטאים מקצועיים וחובבים. הברך נחשבת למפרק פגיע עקב הכוחות והעומסים הגדולים שמופעלים עליה במהלך פעילויות ספורטיביות כמו ריצה, כדורסל, כדורגל ועוד. פציעות אלו נעות בין מתיחות קלות ועד קרעים חמורים ברצועות ובמניסקוס, ולעיתים הן דורשות שיקום ממושך וטיפולים מורכבים.

מאפיינים כלליים והבדלים בין סוגי הפציעות

הסוגים הנפוצים של פציעות ספורט בברך כוללים:
1. קרעים ברצועות – הרצועות הצולבות הקדמית והאחורית (ACL ו-PCL) והרצועות הצידיות (MCL ו-LCL) אחראיות לייצוב המפרק. קרע באחת מהרצועות עלול להתרחש כתוצאה מתנועה חדה או נפילה לא מבוקרת, והפציעה עלולה לגרום לחוסר יציבות במפרק.

2. פציעות מניסקוס – המניסקוס הוא מבנה סחוסי המספק יציבות וספיגת זעזועים במפרק הברך. קרע במניסקוס יכול להיגרם מתנועות סיבוביות חזקות של הברך, ולעיתים דורש טיפול שמרני או ניתוחי.

3. פגיעות סחוסיות – סחוס המפרק תורם לתנועתיות חלקה של הברך. פגיעות סחוס יכולות להתרחש מפציעות טראומטיות או משחיקה כרונית, והן מאופיינות בכאב ובמגבלות בתנועה.

ההבדל המרכזי בין סוגי הפציעות הוא בדרגת החומרה, משך זמן ההחלמה הנדרש והסוגים השונים של ההתערבויות הטיפוליות. בעוד שפציעות קלות עשויות להסתיים בטיפול שמרני (כגון חיזוק שרירים ופיזיותרפיה), פציעות חמורות יותר מצריכות לעיתים ניתוחים מתקדמים ושיקום ממושך.
 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום של פציעות ספורט בברך. מטרת הטיפול הפיזיותרפי היא לשפר את תפקוד הברך, להחזיר את טווח התנועה ולהפחית כאב, תוך שיקום הכוח והיציבות של השרירים שמסביב למפרק. פיזיותרפיה מסייעת בשיקום מלא לאחר פציעות, ומאפשרת חזרה בטוחה לפעילות ספורטיבית.

לאחר פציעות קשות כמו קרע ברצועות או מניסקוס, הפיזיותרפיסט ילווה את המטופל בשלבים המוקדמים של השיקום, כולל טיפול בכאב, הפחתת נפיחות ושיפור הדרגתי של טווחי התנועה. ככל שההתקדמות בשיקום מתבצעת, הפיזיותרפיה תתמקד בחיזוק השרירים, שיפור היציבות והחזרת תפקוד מלא לברך.

פציעות רצועות

רצועות הברך הן מרכיב קריטי לשמירה על יציבות המפרק, והן חשופות לפציעות כתוצאה מתנועות חדות, חבלות ישירות או עומס יתר במהלך פעילות גופנית. פציעות הרצועות נעות בין מתיחות קלות ועד קרעים חמורים, ולעיתים נדרש שיקום ממושך, טיפולים שמרניים ואף ניתוחים.

קרע של הרצועה הצולבת הקדמית (ACL)

הרצועה הצולבת הקדמית (ACL) היא אחת הרצועות החשובות ביותר במפרק הברך, והיא אחראית למניעת תנועות יתר של השוק ביחס לירך. קרע ב-ACL הוא אחת הפציעות הנפוצות ביותר בקרב ספורטאים, במיוחד בפעילויות המערבות שינוי כיוון מהיר, עצירות פתאומיות או קפיצות.

  • אבחון (קליני ודימות): קרע ב-ACL ניתן לאבחן באמצעות בדיקות קליניות, ולעיתים יש צורך בדימות MRI על מנת לקבוע את חומרת הפציעה

  • שיקום שמרני: במקרים קלים יותר, ניתן לטפל בפציעה באמצעות פיזיותרפיה לחיזוק השרירים שמסביב לברך ושיפור היציבות.​

  • שיקום ניתוחי: כאשר הפציעה חמורה יותר או כאשר יש צורך לחזור לפעילות ספורטיבית מלאה, ייתכן שיהיה צורך בניתוח שחזור ACL.

השיקום הפיזיותרפי לאחר ניתוח קריטי להצלחת ההליך.

 

קרע של הרצועה הצולבת האחורית (PCL)

הרצועה הצולבת האחורית (PCL) ממוקמת מאחורי ה-ACL ומונעת תנועות מוגזמות אחורה של השוק ביחס לירך. קרעים ברצועה זו פחות שכיחים, אך עשויים להתרחש לאחר חבלות ישירות, כמו תאונת דרכים.

  • אבחון: האבחון מתבצע בבדיקות פיזיות ובדיקות דימות כמו MRI.

  • שיקום שמרני וניתוחי: ברוב המקרים, הטיפול השמרני הכולל פיזיותרפיה מספיק לשיקום מלא. במקרים חמורים, עשוי להיות צורך בהתערבות ניתוחית ושיקום ממושך לאחר מכן.

 

קרע של הרצועות הצידיות (MCL ו-LCL)

הרצועות הצידיות, המדיאלית (MCL) והלטרלית (LCL), אחראיות לייצוב הברך בתנועות צדיות. קרע באחת מהן מתרחש בדרך כלל בעקבות חבלה צדית ישירה לברך.

  • דרגות פציעה: קרעים אלו נעים מדרגה 1 (מתיחה קלה) ועד דרגה 3 (קרע מלא).

  • טיפולים ושיקום שמרני: במקרים של קרעים קלים, טיפול שמרני הכולל פיזיותרפיה לחיזוק השרירים וייצוב המפרק עשוי להספיק.

  • ניתוחים ושיקום מתקדם: במקרים של קרע מלא, ייתכן צורך בניתוח. השיקום הפיזיותרפי אחרי ניתוח חיוני לשיפור היציבות והחזרת התפקוד המלא לברך.
     

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה מהווה מרכיב מרכזי בטיפול לאחר כל פציעה ברצועות הברך. במהלך תהליך השיקום, הפיזיותרפיסט יתמקד בשיפור טווחי התנועה, הפחתת הכאב והנפיחות, ולאחר מכן חיזוק השרירים שמסביב לברך ושיפור היציבות הכללית של המפרק. תהליך זה קריטי למניעת פציעות נוספות והבטחת חזרה לתפקוד מלא.

פציעות מניסקוס

המניסקוס הוא מבנה סחוסי דמוי חצי סהר, הנמצא בין עצם הירך (פמור) לעצם השוק (טיביה). לכל ברך יש שני מניסקוסים – מדיאלי (פנימי) ולטרלי (חיצוני). תפקידם העיקרי הוא לפזר את הלחץ על פני מפרק הברך, להקטין את החיכוך ולספוג זעזועים. פציעות מניסקוס, ובמיוחד קרעים, הן פציעות שכיחות מאוד בברך, בעיקר בעקבות תנועות סיבוביות חדות, עומס יתר או טראומה ישירה.

קרע במניסקוס המדיאלי והלטראלי

קרעים במניסקוס המדיאלי או הלטראלי הם פציעות נפוצות בברך, במיוחד בקרב ספורטאים. קרעים אלו מתרחשים לעיתים קרובות כתוצאה מתנועות סיבוביות חזקות או חבלות ישירות לברך. הקרע עשוי להיות חד או כרוני, תלוי במנגנון הפציעה ובמצב הכללי של המניסקוס.

קיימים מספר סוגי קרעים במניסקוס, שלכל אחד מהם מאפיינים שונים:

  • קרע רדיאלי: קרע במרכז המניסקוס המפריד אותו לשניים.

  • קרע הוריזונטלי: קרע הנע בצורה אופקית במניסקוס, בדרך כלל בעקבות עומסים חוזרים.

  • קרע "דגלון" (Flap Tear): קרע שבו נוצר חתך בצורת דגלון שיכול להיתקע במפרק.

  • קרע מורכב: שילוב של מספר סוגי קרעים יחד.

 

טיפולים שמרניים

במקרים של קרע קל במניסקוס, ניתן לטפל בפציעה באמצעות גישות שמרניות כמו פיזיותרפיה, חיזוק השרירים שמסביב לברך ושיפור טווחי התנועה. טיפולים נוספים עשויים לכלול:

  • מנוחה: הפחתת פעילות פיזית על מנת לאפשר החלמה.

  • שימוש בקרח: להפחתת דלקת וכאב.

  • תרגילי שיקום: המותאמים באופן אישי להחזרת היציבות והכוח בברך.

 

ניתוחים

במקרים חמורים יותר, כאשר הקרע גורם להגבלה בתנועה וכאבים משמעותיים, ייתכן שיהיה צורך בהתערבות ניתוחית. קיימות מספר אפשרויות:

  • כריתה חלקית של המניסקוס: במהלכה מוסרים חלקי המניסקוס הפגועים.

  • תפירה של המניסקוס: כאשר הקרע ממוקם באזור עם אספקת דם טובה, ייתכן שתפירה תשפר את הסיכוי להחלמה.

  • השתלת מניסקוס: במקרים נדירים שבהם המניסקוס כולו נפגע, עשויה להיות אפשרות להשתלה של מניסקוס מלאכותי או ממקור אנושי.

שיקום לאחר ניתוח:

  • שיקום לאחר ניתוח מניסקוס הוא חלק בלתי נפרד מההחלמה ומטרתו להחזיר את הברך לתפקוד מלא. השיקום כולל:

  • פיזיותרפיה אינטנסיבית: לשיפור טווחי התנועה וחיזוק השרירים שמסביב לברך.

  • ניהול כאב ודלקת: באמצעות טיפולים פיזיותרפיים וטכניקות להורדת עומסים על המפרק.

  • תוכנית חזרה הדרגתית לפעילות: הכוללת תרגילי יציבות וחיזוק על מנת לשפר את יכולת התפקוד של הברך.
     

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה היא חלק חיוני מהשיקום לאחר פציעות מניסקוס, הן בשלב הטיפולים השמרניים והן לאחר ניתוח. הפיזיותרפיסט מתמקד בשיפור היציבות, הגמישות והכוח של הברך, וכן בהדרכה לשימוש נכון בברך כדי למנוע נזקים נוספים ולשפר את איכות החיים של המטופל. תהליך השיקום כולל תוכנית תרגול מותאמת אישית שיכולה לכלול תרגילים לשיפור טווחי התנועה, חיזוק שרירי הירך והשוק, ושיפור היציבה.

פגיעות סחוסיות

פגיעות סחוסיות בברך כוללות נזקים למשטחי הסחוס המצפים את קצות העצמות במפרק הברך, ותפקידם לספוג זעזועים ולהקטין את החיכוך בין העצמות בזמן תנועה. פגיעות סחוסיות יכולות לנבוע משחיקה מצטברת לאורך זמן (כמו באוסטיאוארתריטיס), מפציעות טראומטיות או מתהליכים ניווניים אחרים. פגיעות אלו עלולות לגרום לכאב, מגבלה בתנועה ולעיתים להידרדרות מתמשכת במצב הברך.

 

כונדרומלציה פטלה (Patellofemoral Pain Syndrome)

כונדרומלציה פטלה, הידועה גם בשם תסמונת כאב פטלו-פמוראלי, מתארת מצב בו ישנו נזק לסחוס הממוקם בצד האחורי של הפטלה (עצם הפיקה). התסמונת גורמת לכאבים בקדמת הברך, במיוחד בזמן עלייה במדרגות, ישיבה ממושכת או ביצוע תרגילים עם עומס גבוה על הברך.

טיפולים שמרניים: רוב המקרים של כונדרומלציה פטלה ניתנים לטיפול באמצעות פיזיותרפיה. הטיפול כולל תוכניות חיזוק לשרירים סביב הברך והירך, שיפור ביומכניקה ותיקון דפוסי תנועה לקויים שמעמיסים על המפרק.

פגיעות טראומטיות בסחוס (Osteochondral Defects)

פגיעות טראומטיות לסחוס הברך מתרחשות כתוצאה מחבלות ישירות למפרק, כמו בנפילות או תאונות ספורט. פציעות אלו גורמות לעיתים לנזק הן לסחוס והן לעצם שמתחתיו (osteochondral defects). הפגיעה עשויה להיות חלקית או מלאה, והיא יכולה להוביל להתפתחות בעיות נוספות, כמו שחיקת מפרק כרונית.

 

ניתוחים אפשריים ושיקום

במקרים של נזק סחוסי חמור, ייתכן שיהיה צורך בהתערבות ניתוחית לשחזור או תיקון הסחוס:

  • מיקרו-פרקטור (Microfracture): טכניקה בה יוצרים חורים זעירים בעצם שמתחת לסחוס על מנת לעודד היווצרות של סחוס חדש.

  • השתלות סחוס: במקרים של נזק חמור, ניתן להשתיל סחוס חדש שנלקח מהמטופל עצמו או מתורם.

  • תיקוני אוסטאוכונדרליים: ניתוחים משולבים שמתקנים גם את הנזק לסחוס וגם את העצם שמתחתיו.

 

שיקום לאחר ניתוח

שיקום לאחר ניתוח לתיקון פגיעות סחוס הוא תהליך קריטי לשיפור התפקוד ולמניעת נזקים נוספים. תהליך השיקום כולל:

  • פיזיותרפיה אינטנסיבית: טיפול בפיזיותרפיה כולל תרגילים לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים שמסביב לברך ושיפור היציבות.

  • הדרכה ביומכנית: תיקון תבניות תנועה לא נכונות והדרכה לפעילות גופנית בטוחה ומבוקרת כדי למנוע עומסים חוזרים על הברך.

 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה היא חיונית גם לטיפול שמרני וגם לשיקום לאחר ניתוחי סחוס. היא מסייעת בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים סביב המפרק והחזרת הברך לתפקוד מלא. בעזרת פיזיותרפיה ניתן להפחית את הכאבים, לשפר את הביומכניקה ולמנוע נזקים נוספים לברך לאורך זמן.

שברים בברך

שברים בברך הם פציעות חמורות המשפיעות על העצמות המרכיבות את מפרק הברך – הפיקה (פטלה), עצם הירך הדיסטלית (פמור) והחלק הפרוקסימלי של עצם השוק (טיביה). שברים אלו עלולים להתרחש כתוצאה מחבלה ישירה, נפילה או תאונת דרכים, והם דורשים טיפול מקיף הכולל קיבוע, ניתוחים במידת הצורך ושיקום ממושך.
 

שברים בפיקה (Patellar Fracture)

שבר בפיקה מתרחש לרוב בעקבות חבלה ישירה לברך, כמו נפילה ישירה על הברך או תאונת דרכים. הפיקה, שהיא עצם קטנה ושטוחה, חשופה לשברים הנעים בין שבר חלקי עם תזוזה מינימלית לשבר מורכב עם רסיסים.

טיפולים: שברים קלים עשויים להיות מטופלים באמצעות קיבוע הברך בעזרת סד ודרישה להימנע מדריכה. במקרים חמורים יותר, יש צורך בניתוח לחיבור חלקי הפיקה ושיקום לאחריו.
 

שברים דיסטליים בפמור

שברים המתרחשים בחלק הדיסטלי של עצם הירך (הקרוב לברך) יכולים להיות מורכבים, במיוחד כאשר הם מערבים את המשטח המפרקי. שברים אלו דורשים לרוב ניתוחים לתיקון, במיוחד כאשר יש תזוזה של חלקי השבר.
טיפולים: במקרים של שברים פשוטים, ניתן לבצע קיבוע חיצוני. במקרים חמורים יותר, נדרש ניתוח לקיבוע פנימי באמצעות פלטות וברגים, ולאחר מכן שיקום ממושך.
 

שברים פרוקסימליים בטיביה

שברים בחלק הפרוקסימלי של עצם השוק (טיביה) מתרחשים בדרך כלל כתוצאה מחבלות חזקות, כמו נפילות מגובה או תאונות. השברים עשויים לכלול פגיעה במשטח המפרקי, דבר המצריך תשומת לב רבה במהלך הטיפול והשיקום.
טיפולים: תלוי בסוג השבר, הטיפול עשוי לכלול קיבוע, ניתוח לתיקון או אף החלפת ברך חלקית במקרים חמורים. השיקום כולל פיזיותרפיה לשיפור טווחי התנועה וחיזוק השרירים שמסביב לברך.
 

טיפולים שמרניים וניתוחיים לפי סוג השבר

הטיפול בשברים בברך משתנה בהתאם לסוג השבר, מיקומו וחומרתו. במקרים קלים, ייתכן שקיבוע הברך למשך מספר שבועות יספיק להחלמה. במקרים מורכבים יותר, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתיקון השבר באמצעות פלטות וברגים, ולעיתים אף החלפת חלקים מהמפרק.


שיקום אחרי קיבוע ושיקום לאחר ניתוח

השיקום לאחר שברים בברך כולל כמה שלבים קריטיים:

  • פיזיותרפיה ראשונית: מיד לאחר הקיבוע או הניתוח, יש להתחיל בטיפולי פיזיותרפיה לשיפור טווחי התנועה של הברך והפחתת כאב.

  • חיזוק הדרגתי: לאחר שלב ההחלמה הראשוני, הפיזיותרפיה תתמקד בחיזוק השרירים שסביב הברך, בעיקר שרירי הירך והשוק, כדי לשפר את היציבות והיכולת לשאת עומס.

  • תוכנית שיקום מותאמת: כל מטופל מקבל תוכנית שיקום מותאמת אישית, הכוללת תרגילים להחזרת היכולת התפקודית והחזרה לפעילות גופנית או יומיומית.

 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה משברים בברך. בעזרת טיפול פיזיותרפי ניתן להחזיר את טווח התנועה של הברך, לשפר את הכוח והיציבות של השרירים שמסביב לברך, ולהבטיח חזרה לתפקוד מלא תוך צמצום הסיכון לפציעות נוספות. הפיזיותרפיה מאפשרת החלמה מיטבית והקטנת הסיכון לסיבוכים ארוכי טווח.

פגיעות בגידים

הגידים בברך ממלאים תפקיד מרכזי בתנועת המפרק והעברת הכוח מהשרירים לעצמות. פגיעות בגידים עלולות להתרחש עקב עומס יתר, תנועות חדות או טראומה, והן עלולות להוביל לכאב, נפיחות והגבלה בתנועה. פציעות הגידים מחייבות טיפול נכון כדי למנוע החמרה במצב ולשמור על תפקוד תקין של הברך.
 

קרע בגיד הפיקה (Patellar Tendon Tear)

גיד הפיקה מחבר את עצם הפטלה (עצם הפיקה) אל עצם השוק (הטיביה), והוא אחראי לתנועת כיפוף ויישור הברך. קרע בגיד הפיקה מתרחש לעיתים בעקבות חבלות חמורות או תנועות מהירות ועומס יתר, במיוחד בפעילויות כמו קפיצות וריצה.

שיקום שמרני מול ניתוחי: במקרים קלים של קרע חלקי, ניתן לטפל בשיקום שמרני באמצעות פיזיותרפיה לחיזוק השרירים ולשיפור טווח התנועה. במקרים חמורים יותר, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתיקון הקרע, שלאחריו תתבצע פיזיותרפיה אינטנסיבית.
 

דלקת בגיד הארבע ראשי (Quadriceps Tendinopathy)

גיד הארבע ראשי מחבר את שריר הארבע ראשי לעצם הפטלה. דלקת בגיד הארבע ראשי היא פציעה הנגרמת לרוב עקב עומס יתר או תנועות חוזרות ונשנות, והיא גורמת לכאבים באזור קדמת הברך.

טיפול שמרני: הטיפול הראשוני בדלקת כולל הפחתת עומס על הגיד, תרגילי חיזוק מדורגים לשיפור הכוח והגמישות של שרירי הארבע ראשי, וטיפול פיזיותרפי שמטרתו להפחית כאב ולהחזיר את התפקוד התקין.
 

דלקת בגיד הפיקה (Patellar Tendinitis – Jumper’s Knee)

דלקת בגיד הפיקה, הידועה גם בשם "ברך הקופץ" (Jumper’s Knee), היא פציעה הנגרמת בדרך כלל מעומס יתר על הברך, במיוחד בפעילויות הכרוכות בקפיצה, כמו כדורסל או כדורעף. הפציעה גורמת לכאבים בקדמת הברך, מתחת לפטלה.

  • טיפולים לא-ניתוחיים: רוב המקרים של דלקת בגיד הפיקה מטופלים בשיטות שמרניות, הכוללות פיזיותרפיה, טיפול בהפחתת עומס, שימוש באולטרסאונד והזרקות נגד דלקת במידת הצורך.

  • התערבות ניתוחית: במקרים עמידים בהם הטיפול השמרני לא מצליח, ייתכן שיהיה צורך בהתערבות ניתוחית.

 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה היא המפתח לשיקום נכון של פציעות גידים בברך. טיפול פיזיותרפי כולל תרגילי חיזוק ושיקום גמישות הגיד, שיפור טווחי התנועה והפחתת הכאב. בנוסף, תוכנית שיקום אינטנסיבית שמטרתה להחזיר את המטופל לתפקוד מלא, ולעיתים גם לפעילות ספורטיבית, חיונית למניעת חזרה של הפציעה. הפיזיותרפיה עוזרת לחדש את כוח השרירים סביב הברך ולשפר את היציבות הכללית של המפרק.

אוסטיאוארתריטיס של הברך

אוסטיאוארתריטיס של הברך, המכונה גם שחיקת סחוס, הוא מצב כרוני שבו הסחוס המצפה את משטחי המפרק נשחק בהדרגה, מה שמוביל לכאבים, נפיחות ומגבלה בתנועה. מצב זה נפוץ במיוחד בקרב אנשים מבוגרים, אך הוא יכול להתרחש גם אצל צעירים יותר עקב טראומות חוזרות, עומס יתר או תהליכים ניווניים אחרים.

שלבים וטיפול שמרני

אוסטיאוארתריטיס מתפתח בשלבים, החל מתחושת אי נוחות קלה ועד לכאבים עזים וקושי בביצוע פעולות יומיומיות. הטיפול השמרני כולל:

  • פיזיותרפיה: חיזוק השרירים שמסביב לברך, שיפור טווחי התנועה ושימור היציבות.

  • תרופות: לשיכוך כאבים והפחתת דלקות.

  • שינוי אורח חיים: הפחתת משקל במידת הצורך והימנעות מפעילויות המאמצות יתר על המידה את הברך.

  • שימוש בעזרים: כמו סדי ברך או מקלות הליכה להפחתת העומס על המפרק.

 

אפשרויות ניתוחיות

כאשר הטיפול השמרני אינו מצליח לשפר את המצב, יש לשקול אפשרויות ניתוחיות לשיקום המפרק.

החלפה חלקית של הברך (Unicompartmental Knee Replacement)

החלפה חלקית של הברך מתבצעת כאשר שחיקת הסחוס מוגבלת לאזור אחד של המפרק (לרוב החלק הפנימי של הברך). ניתוח זה פחות פולשני מניתוח להחלפה מלאה של הברך, ומאפשר חזרה מהירה יותר לפעילות.

  • מתי יש צורך בהחלפה חלקית: כאשר הנזק לסחוס ממוקד באזור אחד בלבד, והחלקים האחרים של המפרק במצב טוב.

  • שיקום לאחר ניתוח: השיקום כולל פיזיותרפיה לחיזוק השרירים ושיפור טווחי התנועה, ולרוב הוא מהיר יחסית לניתוחי החלפה מלאה.

 

החלפה מלאה של הברך (Total Knee Replacement - TKR)

כאשר שחיקת הסחוס מקיפה את כל מפרק הברך, ייתכן שיהיה צורך בהחלפה מלאה של המפרק. זהו הליך ניתוחי שבו מוחלפים כל חלקי המפרק הפגועים בשתלים מלאכותיים.

  • אינדיקציות לניתוח: כאב עז, הגבלה בתנועה, ופגיעה משמעותית באיכות החיים הם הסימנים המרכזיים לכך שיש לשקול החלפת ברך מלאה.

  • סוגי שתלים וטכניקות ניתוחיות: קיימים מספר סוגי שתלים ומגוון טכניקות, כולל שתלים מותאמים אישית וניתוחים זעיר-פולשניים המפחיתים את זמן ההחלמה.

 

שיקום לאחר ניתוח

השיקום לאחר ניתוח החלפת ברך, בין אם חלקית או מלאה, הוא שלב מכריע בהחלמה. השיקום כולל:

  • ניהול כאב: באמצעות טיפולים פיזיותרפיים, תרופות, ושיטות להפחתת נפיחות.

  • שיפור טווחי תנועה: תרגילים שמטרתם לשחזר את התנועתיות במפרק.

  • חיזוק שרירים: פיזיותרפיה לחיזוק השרירים שמסביב לברך ושיפור היציבות.

  • תוכניות שיקום מתקדמות: הכוללות תרגילים לשיפור התפקוד היומיומי והחזרה לפעילות גופנית או ספורטיבית במידת הצורך.

 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה היא קריטית לניהול אוסטיאוארתריטיס, הן בשלב השמרני והן לאחר ניתוח. היא מסייעת בשיפור התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב, ובכך משפרת את איכות החיים של המטופלים. הטיפול הפיזיותרפי מתמקד בשימור גמישות המפרק, הפחתת עומסים מיותרים ושיפור היציבות הכללית.

פגיעות עצביות הקשורות לברך

פגיעות עצביות הקשורות לברך הן נדירות יחסית, אך כאשר הן מתרחשות, הן עלולות לגרום לכאב ניכר, חולשה או אובדן תחושה באזורים מסוימים של הרגל. פציעות אלו משפיעות בעיקר על העצב הפרוניאלי, עצב חיוני שמעצבב את השרירים המפעילים את הקרסול והרגל.
 

פגיעות בעצבים פרוניאליים (Peroneal Nerve Injuries)

העצב הפרוניאלי, הממוקם ליד ראש עצם השוק (טיביה) מתחת לברך, אחראי לתחושה ולתנועות בחלק החיצוני של הרגל ובכף הרגל. פגיעה בעצב זה יכולה להתרחש כתוצאה מחבלה ישירה לברך, כמו בנפילה או תאונת דרכים, או בעקבות ניתוחי ברך.

תסמינים של פגיעה בעצב הפרוניאלי:

  • חולשה בהרמת הקרסול (Drop Foot).

  • אובדן תחושה או נימול בחלק החיצוני של השוק.

  • כאב לאורך העצב הפרוניאלי.


שיקום שמרני ושיקום לאחר ניתוח

טיפולים שמרניים: במקרים של פגיעה קלה או בינונית בעצב, הטיפול הראשוני כולל פיזיותרפיה לשיפור הכוח והגמישות, ושימוש בעזרים כמו סד לקרסול (AFO) כדי לשפר את התפקוד ולהימנע מנפילות.

התערבות ניתוחית: במקרים חמורים יותר, כאשר ישנה פגיעה משמעותית בעצב, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לשחרור הלחץ על העצב או לתיקון נזקים שנגרמו לו. לאחר הניתוח, יש להתחיל בשיקום פיזיותרפי על מנת להחזיר את טווח התנועה ואת הכוח לרגל.
 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה היא מרכיב קריטי בטיפול בפגיעות עצביות בברך. הטיפול כולל תרגילים לחיזוק השרירים המושפעים מהפגיעה בעצב, שיפור טווחי התנועה והחזרת התחושה. הפיזיותרפיסט עובד יחד עם המטופל על שיפור היציבה וההליכה, תוך שימוש בטכניקות לשיקום יכולת התנועה של הרגל ולהפחתת הכאב. פיזיותרפיה יכולה גם למנוע נזק נוסף ולשפר את התפקוד היום-יומי של המטופל.

דלקות בורסה בברך (Bursitis)

הבורסה היא שק קטן מלא בנוזל, הממוקם בין רקמות שונות כמו עצמות, גידים ושרירים, ותפקידה להקטין את החיכוך ולהגן על המפרק. בברך קיימות מספר בורסות, וכאשר אחת מהן מודלקת, הדבר גורם לדלקת הנקראת בורסיטיס. דלקת זו עלולה להתרחש כתוצאה מחבלה, עומס יתר או זיהום, והיא מתבטאת בכאב, נפיחות והגבלה בתנועה.
 

סוגי דלקות בורסה בברך

ישנם שני סוגים עיקריים של דלקות בורסה בברך:

1. Prepatellar Bursitis – דלקת המתרחשת בבורסה הנמצאת ממש מעל הפטלה (עצם הפיקה). דלקת זו נגרמת לרוב עקב חבלות ישירות או ממאמץ מתמשך, כמו בברכיות מרובות (נפוץ אצל אנשים שעובדים ממושכות על הברכיים).

2. Infrapatellar Bursitis – דלקת בבורסה הנמצאת מתחת לפטלה, המתרחשת לרוב בעקבות מאמץ יתר הקשור לפעילות כמו ריצה או קפיצה.
 

טיפולים שמרניים

הטיפול בדלקות בורסה הוא ברוב המקרים שמרני וכולל:

  • מנוחה והימנעות מעומסים: הפחתת הפעילות הגופנית המעמיסה על הברך כדי לאפשר לבורסה להחלים.

  • שימוש בקרח: להפחתת הנפיחות והכאב.

  • תרופות נוגדות דלקת: כמו NSAIDs להפחתת הכאב והדלקת.

  • פיזיותרפיה: הפיזיותרפיה כוללת תרגילים לחיזוק השרירים הסובבים את הברך, שיפור טווחי התנועה והפחתת העומס על הבורסה.

  • טיפולים ניתוחיים.
     

במקרים חמורים של דלקת כרונית או כאשר יש הצטברות נוזלים מרובה, ייתכן שיהיה צורך בהתערבות ניתוחית:

  • שאיבת נוזלים: במקרים של הצטברות נוזלים משמעותית, ניתן לשאוב את הנוזלים מהבורסה כדי להפחית את הכאב והנפיחות.

  • ניתוח להסרת הבורסה: במקרים כרוניים שבהם הטיפולים השמרניים אינם עוזרים, ניתן להסיר את הבורסה הנגועה בניתוח.

 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה היא חלק בלתי נפרד מהטיפול בדלקות בורסה בברך. הטיפול הפיזיותרפי מתמקד בשיפור טווח התנועה, חיזוק השרירים המייצבים את הברך, ושחרור רקמות רכות המפחיתות את הלחץ על הבורסה. בנוסף, המטופל מקבל הדרכה לביצוע תרגילים המסייעים להוריד עומס מהבורסה ולמנוע חזרתה של הדלקת בעתיד. השילוב בין טיפול תרופתי לפיזיותרפיה משפר את תהליך ההחלמה ומפחית את הסיכון להישנות הבעיה.

פגיעות ושחיקה ממאמץ יתר

פגיעות ממאמץ יתר הן תוצאה של עומס חוזר ונשנה על הברך, הנגרם לרוב על ידי פעילות פיזית אינטנסיבית, תנועות חוזרות או שימוש לא נכון במפרק הברך. סוג זה של פגיעות נפוץ בעיקר בקרב ספורטאים ואנשים המבצעים פעילויות פיזיות מתמשכות. הפגיעות יכולות לכלול דלקות, קרעים מיקרוסקופיים ברקמות הסובבות את הברך ושחיקת סחוס.
 

סינדרום ה-ITB (Iliotibial Band Syndrome)

סינדרום ה-ITB הוא אחת הפגיעות הנפוצות ביותר ממאמץ יתר. מדובר בדלקת של רצועת ה-Iliotibial Band, הממוקמת לאורך החלק החיצוני של הירך והברך. הדלקת נגרמת כתוצאה משימוש יתר או חיכוך מוגבר בין הרצועה לאזורים סמוכים, והיא גורמת לכאבים באזור הברך והירך, במיוחד בזמן ריצה או רכיבה על אופניים.

  • תסמינים: כאבים בצד החיצוני של הברך, נפיחות ואי נוחות, במיוחד במהלך פעילות פיזית.

  • טיפולים שמרניים: הטיפול הראשוני כולל הפחתת העומס, מנוחה ושימוש בקרח להפחתת הדלקת. בנוסף, פיזיותרפיה לטיפול ב-ITB כוללת שחרור רקמות רכות ושיפור גמישות הרצועה.
     

טיפולים שמרניים לפגיעות ממאמץ יתר

רוב הפגיעות ממאמץ יתר מטופלות בצורה שמרנית, וכוללות:

  • מנוחה והפחתת עומסים: כדי לאפשר לרקמות הפגועות להחלים ולהפחית את הכאב.

  • תרגילי פיזיותרפיה: תרגילי חיזוק וגמישות המותאמים אישית, שמטרתם להוריד עומס מהרצועות והשרירים ולשפר את היציבות והגמישות.

  • שימוש בעזרים: כמו רצועות תמיכה לברך או סדים, שעוזרים לייצב את המפרק ולהפחית את העומס במהלך הפעילות.

 

טיפולים ניתוחיים במקרים עמידים

במקרים עמידים, כאשר הטיפולים השמרניים אינם עוזרים, ייתכן שיהיה צורך בהתערבות ניתוחית. הניתוחים נועדו לשחרר את הלחץ מהרצועה או לתקן נזקים ברקמות, אך לרוב הם נדירים ומבוצעים רק כאשר כל האפשרויות האחרות מוצו.


הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - פיזיותרפיה היא כלי מרכזי לשיקום מפגיעות ממאמץ יתר, במיוחד בסינדרום ה-ITB. הפיזיותרפיסט מסייע בהורדת העומסים מהמפרק, בשחרור הרקמות הרכות ובחיזוק השרירים הסובבים את הברך והירך. תרגילי פיזיותרפיה מתמקדים גם בשיפור הגמישות של הרצועה, מה שמסייע במניעת הישנות הפציעה ושיפור הביומכניקה של הברך בזמן פעילות פיזית. מטרת הטיפול היא להחזיר את הברך לתפקוד מלא ולשפר את איכות החיים של המטופל.

אוסגוד-שלטר (Osgood Schlatter) 

תסמונת אוסגוד-שלטר היא מצב רפואי המאופיין בכאב ונפיחות באזור הברך, המופיעים בעיקר אצל ילדים ומתבגרים הנמצאים בתקופת גדילה מהירה. התסמונת נגרמת מדלקת במפגש בין גיד הפיקה (patellar tendon) לעצם השוק (tibia), דבר היוצר בליטה כואבת מתחת לברך.

מהם הגורמים לתסמונת אוסגוד-שלטר?

תסמונת אוסגוד-שלטר מתפתחת כאשר מופעלים עומסים חוזרים על הברך, בדרך כלל בעקבות פעילות גופנית אינטנסיבית. גורמים מרכזיים לתסמונת כוללים:

  • גדילה מואצת - התסמונת שכיחה במיוחד בגילאי 8-15, כאשר ילדים ומתבגרים חווים תקופת צמיחה מהירה.

  • פעילות גופנית מאומצת - ספורטאים צעירים המשתתפים בפעילויות כמו ריצה, כדורסל, כדורגל ורכיבה על אופניים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח את התסמונת.

  • תנועות קפיצה ונחיתה מרובות - פעילויות הכוללות קפיצות ונחיתות מפעילות לחץ על הברך ועל אזור הגיד, מה שעלול להוביל לדלקת.

 

תסמינים של תסמונת אוסגוד-שלטר

תסמונת אוסגוד-שלטר מתפתחת בהדרגה וכוללת את התסמינים הבאים:

  • כאב מתחת לברך: הכאב מתרכז באזור מתחת לפיקת הברך ומחמיר במהלך פעילות גופנית.

  • נפיחות ובליטה גרמית: נפיחות באזור החיבור בין גיד הפיקה לעצם השוק, ולעיתים מופיעה בליטה גרמית מתחת לברך.

  • קושי בביצוע פעולות יומיומיות: הכאב עשוי להקשות על כיפוף הברך, עלייה במדרגות וריצה.

  • רגישות למגע: אזור הברך עשוי להיות רגיש במיוחד, והכאב עלול להחמיר במגע קל.

 

דרכי טיפול בתסמונת אוסגוד-שלטר

הטיפול בתסמונת אוסגוד-שלטר מתמקד בהפחתת כאב וניהול עומסים על הברך. הטיפולים כוללים:

  • מנוחה והפחתת פעילות - מומלץ להימנע מפעילויות המגבירות את הכאב. חשוב להפחית את עצימות האימונים ולאפשר לברך מנוחה והתאוששות.

  • שימוש בקרח - הנחת קרח על הברך למשך 15-20 דקות, מספר פעמים ביום, מסייעת בהפחתת הכאב והנפיחות.

  • תרגילי פיזיותרפיה - פיזיותרפיסטים יכולים להתאים תוכנית תרגילים לחיזוק השרירים התומכים בברך ולהגברת הגמישות. תרגילים עשויים לכלול חיזוק שרירי הירך, מתיחות לקרסול ולגיד הפיקה ושיפור טווחי התנועה בברך.

  • שימוש במגיני ברך - מגיני ברך או רצועות תמיכה מסייעים בהפחתת העומס על אזור הברך ומספקים תמיכה לגיד הפיקה.

  • תרופות נוגדות דלקת

  • במקרים מסוימים, רופא עשוי להמליץ על תרופות נוגדות דלקת, כמו איבופרופן (Ibuprofen), להקלה על הכאב והפחתת הדלקת.

 

כיצד למנוע תסמונת אוסגוד-שלטר?

כדי להפחית את הסיכון לתסמונת אוסגוד-שלטר, מומלץ לשמור על מספר כללים למניעה:

  • הימנעות מהעמסת יתר: יש לשמור על הפסקות בין פעילויות מאומצות ולהימנע מפעילות מוגברת ללא מנוחה.

  • חימום ומתיחות לפני פעילות: חימום ותרגילי מתיחות משפרים את הגמישות ומכינים את השרירים לפעילות.

  • שימוש בנעליים מתאימות: נעליים תומכות המסייעות לשיפור היציבה והפחתת הלחץ על הברכיים.

 

תסמונת אוסגוד-שלטר נפוצה בקרב מתבגרים פעילים, אך ניתן לנהל את הכאב ולמזער את השפעת התסמונת באמצעות טיפול מתאים ושמירה על עקרונות מניעה. התסמונת חולפת עם הזמן, אך הקפדה על מנוחה, חיזוק השרירים ושיפור הגמישות עשויים למנוע סיבוכים עתידיים.

שיקום כללי בברך לאחר פציעות וניתוחים

שיקום הברך לאחר פציעות וניתוחים הוא תהליך הדרגתי ומורכב, שמטרתו להחזיר את תפקוד הברך לקדמותו ולהבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית. תהליך השיקום כולל עבודה צמודה עם פיזיותרפיסט, שמתמקד בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים, ושיפור היציבות והכוח במפרק הברך.
 

עקרונות בסיסיים בשיקום הברך

השיקום מתבצע במספר שלבים, כאשר כל שלב מותאם להתקדמות האישית של המטופל:

  • הפחתת כאב ונפיחות: השלב הראשון של השיקום מתמקד בהפחתת הכאב והנפיחות שנגרמו כתוצאה מהפציעה או הניתוח. שימוש בקרח, תחבושות אלסטיות ומנוחה עשויים לסייע בשלב זה.

  • שיפור טווחי תנועה: לאחר הפחתת הכאב, המטרה היא לשפר את טווחי התנועה של הברך, כך שהמטופל יוכל לחזור לפעילות יומיומית.

  • חיזוק שרירים: חיזוק השרירים שמסביב לברך, כולל שרירי הירך והשוק, חשוב כדי להבטיח שהברך תהיה יציבה ותחזיק בעומסים היומיומיים.
     

פיזיותרפיה: שלבי השיקום

פיזיותרפיה היא חלק בלתי נפרד מהשיקום, ותוכנית השיקום מותאמת אישית לכל מטופל בהתאם לסוג הפציעה או הניתוח שעבר.

  • שלב הכאב והנפיחות: בשלב הראשון מתמקדים בטיפול בכאב, בנפיחות ובחזרה הדרגתית לתנועה. טיפולים כמו עיסויים עדינים, תרגילי תנועה פסיביים, והפעלת קרח ואולטרסאונד יכולים לסייע בשלב זה.

  • שלב טווחי התנועה: לאחר שהכאב פחת, הפיזיותרפיה מתמקדת בהגדלת טווחי התנועה של הברך. זה כולל תרגילים אקטיביים ופסיביים שמטרתם לשפר את יכולת הכיפוף והיישור של הברך.

  • שלב החיזוק: חיזוק השרירים שסביב הברך, במיוחד השרירים הארבע-ראשיים והשרירים האחוריים של הירך, הוא שלב חשוב לשיפור היציבות והכוח של הברך.
     

תוכניות שיקום אינטגרטיביות: תרגילים ספציפיים ומעקב אחר תפקוד

במהלך השיקום, הפיזיותרפיסט ישלב תרגילים ספציפיים המותאמים למטופל, כולל תרגילי שיווי משקל, כוח וגמישות. מטרת תוכנית השיקום היא להחזיר את התפקוד התקין של הברך ולאפשר למטופל לחזור לפעילויות רגילות, בין אם זה פעילות יומיומית או חזרה לספורט. מעקב רציף אחר ההתקדמות מבטיח שהשיקום מתבצע בצורה בטוחה ויעילה, תוך הפחתת הסיכון לפציעות נוספות.
 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה - טיפולי פיזיותרפיה הם חלק חיוני משיקום הברך לאחר פציעות או ניתוחים. התהליך הפיזיותרפי מאפשר החזרה הדרגתית של התפקוד המלא של הברך, תוך שיפור היציבות, הגמישות והכוח של המפרק. חשוב להתחיל את השיקום כמה שיותר מוקדם כדי להימנע מנזקים נוספים ולשפר את הסיכויים לחזרה מלאה לפעילות. פיזיותרפיה מקצועית תורמת לא רק להחלמה מהירה אלא גם לשימור הבריאות הכללית של הברך בטווח הארוך.

מניעת פציעות ברך

מניעת פציעות ברך היא חלק בלתי נפרד מתחזוקת הגוף, במיוחד עבור אנשים העוסקים בפעילות גופנית אינטנסיבית, ספורטאים ואנשים שמבצעים פעולות פיזיות חוזרות ונשנות. הברך, בהיותה מפרק מרכזי הנושא את משקל הגוף, רגישה לפציעות רבות, ולכן חשוב לנקוט באמצעים שימנעו עומסים יתר על המפרק ושיפחיתו את הסיכון לפציעות.
 

חיזוק השרירים שמסביב לברך

חיזוק השרירים הסובבים את הברך, במיוחד השרירים הארבע-ראשיים והשרירים האחוריים של הירך, הוא חלק חשוב במניעת פציעות. שרירים חזקים מסייעים לייצב את המפרק ומפחיתים את העומסים המופעלים עליו בזמן פעילות גופנית.

  • תרגילי חיזוק לשרירי הארבע-ראשי: תרגילים כמו סקוואטים ולחיצות רגליים עוזרים לחזק את השרירים התומכים בברך.

  • תרגילי חיזוק לשרירים האחוריים: חיזוק שרירי הירך האחוריים והגלוטאוס חשוב ליציבות הכללית ולמניעת פציעות.


שיפור הגמישות והאיזון

גמישות טובה של השרירים והרצועות הסובבות את הברך יכולה להפחית את הסיכון לפציעות כמו מתיחות קרעים. תרגילים לשיפור הגמישות והאיזון כוללים:

  • תרגילי מתיחה: מתיחות של שרירי הירך, השוק והרצועות התומכות יכולים לשפר את טווח התנועה של הברך ולמנוע עומסים מיותרים.

  • תרגילי יציבות ושיווי משקל: חיזוק היכולת לשמור על שיווי משקל ויציבות חשובים במיוחד לספורטאים. תרגילים על משטחים לא יציבים יכולים לשפר את היכולת של הגוף להתמודד עם תנועות פתאומיות.


טכניקות נכונות במהלך פעילות גופנית

שימוש בטכניקות נכונות במהלך פעילות גופנית כמו ריצה, קפיצה והליכה, הוא קריטי להפחתת העומס על הברך. הטכניקה הנכונה כוללת:

  • שמירה על מנח נכון של הרגליים: בזמן פעילות גופנית, חשוב לשמור על מנח נכון של כף הרגל והברך כדי להפחית את הלחץ על המפרק.

  • שימוש בנעליים מתאימות: נעליים המספקות תמיכה טובה יכולים למנוע פציעות ברך כתוצאה מחוסר איזון או עומסים מוגברים.

 

מנוחה והתאוששות

חלק חשוב ממניעת פציעות הוא מתן זמן למנוחה ולהתאוששות לאחר פעילות גופנית אינטנסיבית. העמסה חוזרת ללא מנוחה מתאימה עלולה להוביל לשחיקה ופציעות כרוניות בברך.
 

הצורך בטיפולי פיזיותרפיה למניעה - פיזיותרפיה לא מיועדת רק לשיקום לאחר פציעות, אלא גם יכולה לשמש למניעתן. פיזיותרפיסטים יכולים להעריך את המנח הביומכני של המטופל, לזהות בעיות בתבניות התנועה, ולהמליץ על תרגילים מותאמים אישית לחיזוק ולשיפור התפקוד הכללי של הברך. בנוסף, פיזיותרפיה עשויה לכלול עבודה על גמישות, שיפור טכניקות תנועה, ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות למעקב אחר תפקוד הברך.

חשיבות הפיזיותרפיה בשיקום פציעות ברך

פיזיותרפיה היא מרכיב מרכזי בתהליך השיקום של פציעות ברך. כאשר נגרמת פציעה בברך, בין אם כתוצאה מפעילות גופנית, פגיעה חבלתית או שחיקה מתמשכת, פיזיותרפיה מסייעת לשפר את התפקוד, להפחית כאב, ולהשיב את הברך לתפקוד מיטבי. החשיבות של הפיזיותרפיה טמונה בכך שהיא משלבת טכניקות מגוונות המותאמות לכל שלב בשיקום, בהתאם לסוג הפציעה או הניתוח שעבר המטופל.
 

שלבי הטיפול הפיזיותרפי

הפיזיותרפיה לשיקום הברך כוללת מספר שלבים מרכזיים:

1. הפחתת כאב ונפיחות: בשלב הראשון, המטרה העיקרית היא להוריד את הכאב והנפיחות הנובעים מהפציעה. טיפול פיזיותרפי כולל שימוש בקרח, טכניקות שחרור ידני, והדרכה למנוחה נכונה תוך שמירה על תנועתיות מבוקרת.

2. שיפור טווח התנועה: לאחר הפחתת הכאב, יש להתמקד בהחזרת טווחי התנועה התקינים של הברך. פיזיותרפיסטים משתמשים בטכניקות תרגול פסיבי ואקטיבי על מנת לשפר את היכולת של הברך להתכופף ולהתיישר בצורה טבעית.

3. חיזוק שרירים ושיפור יציבות: חיזוק השרירים הסובבים את הברך, במיוחד שרירי הארבע-ראשי, שרירי הירך והקרסול, הוא חלק חיוני בשיקום. שרירים חזקים סביב המפרק מסייעים בייצוב הברך ומניעת פציעות נוספות.

4. שיפור שיווי משקל ותפקוד יומיומי: פיזיותרפיסטים מתמקדים גם בשיפור היציבות והכוח הדינמי של המפרק, תוך שילוב תרגילים לשיווי משקל ותרגילים תפקודיים שמטרתם להחזיר את המטופל לפעילות יומיומית תקינה.
 

טכניקות פיזיותרפיות מתקדמות

בטיפולי פיזיותרפיה מודרניים נעשה שימוש בטכניקות מתקדמות לשיקום הברך:

  • אולטרסאונד טיפולי: מסייע בהפחתת דלקת, הקלה על כאב ושיפור זרימת הדם לרקמות הפגועות.

  • אלקטרותרפיה: שימוש בזרמים חשמליים להמרצת פעילות השרירים ושיפור התפקוד המוטורי.

  • שחרור רקמות רכות: עיסוי וטכניקות מגע ידני שמטרתן לשחרר את השרירים והרקמות סביב הברך, להפחית מתח ולשפר את הגמישות.
     

הצורך בשיקום ממוקד מטרה

הטיפול הפיזיותרפי אינו מתמקד רק בהפחתת הכאב, אלא במטרה להחזיר את המטופל לתפקוד מלא ולמנוע פציעות עתידיות. כל תוכנית שיקום מותאמת לצרכיו של המטופל – בין אם מדובר במטופל המעוניין לחזור לפעילות ספורטיבית אינטנסיבית או באדם שמטרתו להקל על כאבים ולשפר את התפקוד היומיומי.
 

יתרונות הפיזיותרפיה לשיקום ברך

היתרונות המרכזיים של הפיזיותרפיה בשיקום פציעות ברך כוללים:

  • שיפור מהיר יותר של תפקוד הברך: תרגילים מותאמים אישית משפרים את זמן ההחלמה.

  • מניעת פציעות חוזרות: בעזרת חיזוק שרירים ושיפור היציבה, המטופל מקבל כלים להימנע מפציעות נוספות.

  • הפחתת כאב לטווח הארוך: שילוב של טכניקות מתקדמות וטיפול אינטנסיבי משפר את יכולת הברך לשאת עומסים תוך הפחתת כאב.

שאלות נפוצות על פציעות ברך

 1. מהן הפציעות הנפוצות ביותר בברך?

הפציעות הנפוצות ביותר בברך כוללות קרע ברצועה הצולבת הקדמית (ACL), קרע במניסקוס, דלקת בגיד הפיקה (Jumper’s Knee), דלקת בורסה, ופגיעות סחוסיות. פציעות אלו נגרמות לרוב כתוצאה מתנועות חדות, עומס יתר או טראומה ישירה.
 

2.  איך מאבחנים פציעת ברך?

אבחון פציעת ברך מתבצע באמצעות בדיקה פיזית על ידי רופא או פיזיותרפיסט, יחד עם בדיקות דימות כמו צילום רנטגן, MRI או אולטרסאונד. אבחון מדויק חשוב על מנת לקבוע את סוג הפציעה ולהתאים את הטיפול המתאים.
 

 3. האם כל פציעת ברך מחייבת ניתוח?

לא. חלק מפציעות הברך, כמו קרעים קטנים במניסקוס או מתיחות ברצועות, ניתנות לטיפול שמרני באמצעות מנוחה, פיזיותרפיה והפחתת עומסים. ניתוח נחוץ רק במקרים של פציעות חמורות יותר, כמו קרעים מלאים ברצועות או נזקים סחוסיים קשים.
 

4.  איך מטפלים בפציעת ברך קלה?

הטיפול הראשוני בפציעת ברך קלה כולל מנוחה, שימוש בקרח להפחתת נפיחות, והרמת הברך. במקרים רבים, תרגילי פיזיותרפיה יעזרו לשיקום השרירים שמסביב לברך ולשיפור טווחי התנועה. חשוב להיוועץ עם פיזיותרפיסט כדי להתאים תוכנית שיקום אישית.
 

 5. כמה זמן לוקח להחלים מפציעת ברך?

זמן ההחלמה משתנה בהתאם לחומרת הפציעה. פציעות קלות יכולות להחלים תוך מספר שבועות עם טיפול מתאים, בעוד שפציעות חמורות יותר, כמו קרע ברצועות או ניתוחי ברך, עשויות לדרוש שיקום של מספר חודשים.
 

6.  האם פציעות ברך חוזרות על עצמן?

כן, במקרים מסוימים פציעות ברך יכולות לחזור על עצמן, במיוחד אם לא מתבצע שיקום נכון או אם אין חיזוק מספק של השרירים סביב הברך. חשוב לבצע פיזיותרפיה באופן סדיר ולשפר את היציבות והכוח בברך כדי למנוע הישנות של הפציעה.
 

 7. מהו תפקיד הפיזיותרפיה בשיקום מפציעות ברך?

פיזיותרפיה היא חלק מרכזי בשיקום הברך. הפיזיותרפיסט בונה תוכנית תרגילים מותאמת אישית לחיזוק השרירים, שיפור טווחי התנועה, והפחתת הכאב. תהליך השיקום באמצעות פיזיותרפיה עוזר לשפר את תפקוד הברך ולהפחית את הסיכון לפציעות נוספות.
 

 8. האם ניתן למנוע פציעות ברך?

כן, ניתן להפחית את הסיכון לפציעות ברך על ידי חיזוק השרירים סביב הברך, שיפור הגמישות והיציבות, ושימוש בטכניקות נכונות במהלך פעילות גופנית. תרגילים מותאמים אישית יכולים לעזור במניעת עומס יתר על הברך.
 

 9. האם פציעת ברך יכולה להחמיר ללא טיפול?

כן, הזנחת פציעת ברך או חזרה מוקדמת מדי לפעילות עלולה להחמיר את הפציעה ולגרום לנזקים חמורים יותר. חשוב להעניק לברך מנוחה מספקת ולעבור תהליך שיקום מתאים כדי למנוע נזקים נוספים.
 

10.  מהן הסיבות הנפוצות לכאבים בברך שלא נגרמו כתוצאה מטראומה?

כאבים בברך שאינם נגרמים מטראומה יכולים להיגרם כתוצאה מדלקת מפרקים (אוסטיאוארתריטיס), שחיקת סחוס, דלקות גידים, או שחיקת יתר של הברך בעקבות פעילות גופנית או עמידה ממושכת. יש לפנות לאבחון מקצועי כדי לטפל בבעיה בצורה נכונה.

Pulse_edited.png
bottom of page